"אתה לא יכול לשנות את היעד שלך בין לילה, אבל אתה יכול לשנות את הכיוון" ג'ים רוהן.
במאמר הקודם כתבתי על חשיבות מציאת תחביב. במקרה שלי תיאטרון.
התחביב שלי הפך גם למקצוע שלי היום - במקום להיות מנכ"ל חברת הייטק כיום אני מעביר סדנאות תיאטרון. הפעם אתמקד בתהליך השינוי שחל בי ממנכ"ל בדרך להיות מאמן.
אנא קראו את הציטטה שלמעלה. האם אתם מתחברים אליה? האם אתם מרגישים שאתם חיים את חייכם כפי שאתם רוצים. האם יש מקום לשנות? אל תחכו. חיו את חייכם במלואם כאן ועכשיו. אל תדחו דברים למחר.
בהיותי מנכ"ל נהניתי מאוד מהעבודה. עם השנים התחלתי להרגיש שינוי פנימי, חוסר שקט, הנאה שנעלמת, הגשמה שאיננה. חזרתי הביתה בשעה מוקדמת יותר, הרגשתי פחות מחובר לארגון ולאנשים שבו. בתקופה זו פיתחתי קורס ייחודי של תיאטרון למנהלים. (זוכרים הפיכת תחביב למקצוע). הקורס נפתח, הורץ והיה מוצלח. כמנהל וכשחקן תיאטרון חובב, השילוב בין עולם העבודה לבין התיאטרון קסם לי. היה לי חלום ובו שימוש נרחב בתיאטרון ככלי לשיפור יכולות בתחום העבודה.
העיסוק המשני בתיאטרון לא הספיק. השוטף טרד את מנוחתי, והעניבה שימשה יותר ויותר כתחפושת.
כשנכחתי בכנס הבינלאומי הראשון לאימון בישראל, מר יורם גורדון ממכללת COACHME,הוגה חוזה ומייסד הכנס, סיפר בהרצאתו: על בוב קווין חוקר ידוע ממישיגן - שמדבר על הבחנה בין שני סוגי מנהיגות: המצב הנורמאלי והמצב הפונדמנטלי. במצב הנורמאלי אנו נוטים לגלוש למצב של איבוד אנרגיה,להיתפס למעגלים ללא מוצא אשר מושכים אותנו למטה ואנו הופכים לפחות ופחות ברי השפעה. כל מי שמשמש בתפקיד מנהיג זהו המצב השכיח שלו. במצב הפונדמנטלי מנהיגים ממוקדי תוצאה, מונעים מבפנים, ממוקדים באחרים ומגלים פתיחות לסביבה. אני הייתי במצב זה במשך תקופה ארוכה, בה יצרתי, בניתי, קידמתי ו- נהניתי.
עם הזמן ובמיוחד בשנה האחרונה עברתי למצב הנורמאלי, השכיח, בו חשתי את עקרונות המודל אותו תאר מר גורדון בהרצאתו:
ממוקד נוחות ?מחפש את הדרך הנוחה לי, מארגן את חיי כך שאוכל לעשות את מה שאני יודע לעשות, למרות שהעולם מסביבי משתנה ואני רואה מסביבי בעיות.
מונע מבחוץ- מתנהג כמו שאחרים מצפים ממני, אין לי חופש - עסוק בלראות מה הסביבה מצפה ממני, מדמיין מה אחרים מצפים ממני ופועל בהתאם. לא מצליח להיות ייחודיי ואותנטי.
ממוקד בעצמי ?מפתח אסטרטגיות של אינטרסים עצמאיים הופך לאגוצנטרי וחש בדידות וחוסר אמון.
סגור בתוך עצמי - כאשר אני מקבל משוב שמצביע על הצורך שלי בהשתנות אני נכנס למצב של מגננה ושל הסתגרות.
הרגשתי צורך עד בשינוי והתחלתי לחפש אותו. לאחר לבטים רבים, החלטתי להירשם ללימודי אימון - COACHING במכללת COACHME.
כבר במפגש עם יורם גורדון מנהל המכללה, הרגשתי בשינוי. הרגשתי אותו בגוף, בבטן, בנשימה. חשתי רצון עז להיות מאמן.
תקראו שוב את הציטטה שלמעלה. הייעוד שלי נמצא בלגרום אושר לאנשים. לא לעסוק בניהול אנשים.
החלטתי לשנות.
אחד הדברים המעניינים שקרו במהלך השינוי הוא שהורדתי את העניבה.
זה קרה עוד לפני שהפסקתי להיות מנכ"ל.
מעשה שהיה כך היה - יום אחד, עמיתה שלי לקורס שאלה אותי שאלה קטנה ופשוטה, שנכנסה לי עמוק לנשמה : "למה אתה הולך עם עניבה?".
בהתחלה היה שקט. (שאלה משמעותית) אחר כך מניתי מספר סיבות: זה יפה לי, אני נראה ייצוגי, אני מנכ"ל. ואז היה עוד שקט.
מאז לא ענבתי יותר עניבה. סמליות זו הייתה כמו הסנונית שמבשרת את בוא האביב. מהלך סמלי ופשוט זה סלל את עבורי את הדרך לסיום דרכי כמנכ"ל.
למחרת הלכתי לעבודתי כמנכ"ל בלי עניבה. כמה דברים מעניינים נוספים קרו במהלך שינוי זה:
1. אף אחד בעבודה לא שם לב שבאתי בלי עניבה
2. הרגשתי חופשי, מאושר, לא כבול. הרגשתי אני. הרגשתי מוכן לקבל את החיים כמו שאני
3. הפסקתי לקנות עניבות
4. הייתי מוכן לצעדים הבאים ליצירת השינוי
גראוצ'ו מארקס אמר : "לי, לא לאירועים, יש את הכוח לעשות אותי מאושר או לא מאושר היום. אני יכול לבחור איזה מהם זה יהיה. אתמול מת, מחר לא הגיע עדיין. יש לי רק יום אחד, היום, ואני הולך להיות מאושר בו".
על המשך המעבר ועל הקמת חברת BE HAPPY במאמר הבא.
ולטיפ היומי:
חשוב לפרגן לעצמנו מדי פעם - בחר יום בו תהיה שעה פחות במשרד (אפשר יותר מפעם בשבוע).
תראה שהתפוקה שלך לא תיפגע. המשפחה תדע שביום זה אתה בא מוקדם, משתתף בפעילויות המשפחה, כמו הסעות לחוגים. תהיה יותר נינוח ביום הזה. תהיה יותר נינוח בימים אחרים כשתדע שאתה מחכה ליום הזה. תוכל לבצע פעולות למען עצמך כמו כושר גופני, מנוחה והתחדשות. בהצלחה
שחר פרלמן - מאמן אישי לחיים טובים, להגשמת חלום ומאמן מנהלים. מנחה סדנאות תיאטרון להנאה ולהנעה בעבודה.
